להניח תפילין עבור חיילי צה"ל!
הגעתי אתמול ללמד נער לבר מצווה. וממש דקה אחרי תחילת השיעור נשמעה אזעקה באיזור. מדובר באיזור של בתים פרטיים. אך מתברר, שבבית בו לימדתי, לא היה ממ"ד. שאלתי את הנער, מה הם עושים כשיש אזעקה, והוא הראה לי את הדרך מחוץ לבית והתחלנו לרוץ. אך בבית הצמוד, שבו יש ממ"ד לא היה אף אחד. לכן המשכנו לרוץ, רצנו מהבית הקרוב לבית סמוך אחר, והתברר לנו שגם בו אין ממ"ד. אך לא נותרה לנו ברירה, כבר לא נשאר זמן, אז נשכבנו על הרצפה וכיסינו את הראש בידינו.
היינו באותו חדר פנימי, אישה חרדית עם חמישה ילדים קטנים (הגדול שבהם נראה בגיל שמונה או תשע), אישה נוספת שבדיוק רצה עם כלב קטן בזרועותיה, הנער שאני מלמד ואני.
כעבור עשר דקות כשעמדנו לצאת מהדירה, בעלת הדירה, שלביתה נכנסנו, התנצלה ואמרה, שהיא מתנצלת שלא יכלה לעזור לנו יותר.עניתי לה: "הגמרא אומרת, "מחשבה טובה, הקב"ה מצרפה למעשה". כלומר, עצם זה שרצית לעזור, זה המון. ובנוסף, גם הכנסת אנשים זרים לביתך כדי להציל אותם. ולכן, זכית גם במחשבה וגם במעשה".
ואז ראיתי את אותה אישה מחייכת, ואומרת לילדיה: "תראו כמה חשוב לעזור לאנשים, ואפילו קיבלנו ברכה על המעשה הטוב שעשינו". בשלב הזה יצאתי, כדי שלא יראו את הדמעה מההתרגשות שלי, המשכנו לבית הנער, והתחלתי ללמד. בשיעור הזה לימדתי את הנער להניח תפילין, וביקשתי אותו: "אני יודע, שרוב הנערים שאני מלמד, בוחרים שלא להניח תפילין אחרי טקס בר המצווה שלהם, ואני אוהב אותם באותה מידה. אבל כרגע חיילי צה"ל היקרים שלנו נלחמים ונמצאים בסכנה. אתה זוכה להיכנס לעול מצוות, ולזכות את כל חיילי צה"ל במצווה הזאת". הנער הבטיח לי, שהוא יניח תפילין עבור חיילי צה"ל! גם בימים אלו אני ממשיך ללמד, כי עבורי כל נער הוא עולם ומלואו, וזאת השליחות שלי!